בני ציון

איך הופכים דימוי דתי ומיושן לתרבותי ומעניין?

בני ציון היא עמותה שמטרתה לעודד לימוד תנ״ך – בעיקר בעולם הדתי, אבל לא רק. לעומת גופים אחרים בתחום, שעוסקים בתנ״ך מזוית מחקרית, פופולרית או ספרותית, הזוית של בני ציון היא דתית אורתודוקסית.
אבל בבני ציון מאמינים שהתנ״ך האורתודוקסי רלוונטי לחיים שלנו, אולי אפילו יותר מתמיד. הם רוצים להנגיש אותו גם למשפחה מסורתית שרוצה לעיין בספר ירמיהו, לסטודנטית דתיה-לייט שצריכה להבין פרק במשלי, או לאברך חרדי שרוצה להשלים פערים בספר יהושע.
הבעיה היא, שכשאומרים לנו ׳לימוד תנ״ך׳… אנחנו מדמיינים ספרים מאובקים מלאים באותיות קטנות שמתחבאים במדף העליון, או שאנחנו צועקים ׳הדתה!׳ ומניפים שלטים. ובני ציון מנסים ללמד תנ״ך בצורה מאוד לא מאובקת ומאוד לא מדיתה.

אז זה היה הקונפליקט שסביבו נבנה הבריף. אבל הלקוח שלי לא הגיע רק עם בעיה, הוא הגיע גם עם פתרון: הוא חשב שאם נצליח לתת למותג אופי של מוסד תרבותי – מוזיאון ישראל אולי, או רשות העתיקות – זה יהיה פתרון טוב. כלומר גוף שעוסק בתכנים מונומנטליים ועתיקים – אבל מתייחס אליהם באהבה ובהערכה, ורואה בהם מגדלור תרבותי שלאורו אנחנו הולכים.
האמת היא שבעיני הפתרון נכון ומדויק, ולי רק נשאר לנסות לתרגם אותו למימד הויזואלי.

אם תסתכלו בשלושת האופציות ללוגו שהצעתי (לכל אופציה נלוותה גם שפה גרפית ראשונית, שלא רואים כאן), תראו בדיוק את הפתרון הזה – משלוש זויות שונות. האופציה הראשונה עושה שימוש בשלושה רימונים (כנגד שלושת חלקי התנ״ך), בצבעי חום-אדום. הכתר של הרימונים עשוי ממגן דוד, ובגרסת קווי המתאר הסגנון מרגיש כמו עבודת מסגרות גסה שאופיינית לתקופות קדומות.
האופציה השניה מורכבת מאותיות שעיצבתי במיוחד לפרויקט – אותיות מודרניות וייחודיות שמרפררות לכתב עברי קדום, והקומפוזיציה שלהן יוצר מונומנט שקשה להתעלם ממנו.
והאופציה השלישית מורכבת ממדליון שמשלב שבעה אלמנטים תנ״כיים: מגן דוד, מנורה, דקל, מזבח, שופר, כתר וכינור. הסגנון מזכיר ויטראז׳ שמתחבר לנו לבית כנסת ולאמנות עתיקה.
שלושת האופציות פותרות את אותו הקונפליקט, כל אחת קצת אחרת: שלושתן מספרות סיפור של עיסוק בשורשים שלנו מתוך יראת כבוד – אבל בצורה רלוונטית ונגישה לנו ולא מאובקת ומלחיצה.
האופציה הראשונה נפסלה במהירות: היא לא חידשה משהו משמעותי ולא מוססה מספיק את התחושה הארכאית. אבל ללקוח, וגם לי, היה קשה מאוד לבחור בין האופציה השניה לשלישית.
האופציה השניה יותר ייחודית ובולטת, אבל השלישית יותר פרקטית ומתאימה לשימוש. זה קרה בעיקר בגלל שהאופציה השניה סבלה מקריאות נמוכה, שלא הצלחתי להתגבר עליה בלי להרוס את האופי הייחודי שלה.

זה קורה הרבה, ותחשבו על זה – זה גם הגיוני: ככל שהרעיון יותר ייחודי, ככה הוא פחות מסתדר בעולם. המשימה שלי כמעצב היא למצוא את האיזון בין ייחודיות לשימושיות, וזה אומר גם לוותר על ה׳הכי׳ של שני הצדדים. לכן, הלוגו הסופי הורכב משתי האופציות יחד: הפכנו את האותיות הייחודיות לקצת יותר שגרתיות וקריאות, וצירפנו אותן למדליון. אמנם ויתרנו על השפיץ של הייחודיות, אבל הלוגו הפך להיות פרקטי ומדויק – כלי לוותר על הארומה הייחודית.
במקביל יצרנו פלטה צבעונית למותג: צבעי ירוק וכחול עדינים, יחד עם גווני חום-אדמדם: פלטה שמחזירה אותנו לימי התנ״ך, פשוטה וטבעית – אבל גם מגוונת, חזקה ומעניינת.
לאחר מכן יצרנו פאטרן בהשראת הלוגו, קבענו חוקיות טיפוגרפית ועיצבנו פריטים ממותגים וטמפלטים לפריטים שבני ציון משתמשים בהם ביומיום כמו פוסטים, פליירים ועוד. בסוף גם יצרנו ספר מותג שיעזור להם להמשיך ולהשתמש בשפה הגרפית גם באופן עצמאי.

והנה כמה עבודות דומות: