מוריה וייס

מוריה היא מעצבת פנים, כלומר – היא אוהבת מאוד לפתור בעיות יומיומיות בבתי הלקוחות שלה דרך תכנון טוב, עיצוב הרמוני והום-סטיילינג מדויק. מוריה סיפרה לי שהיא נכנסה לתחום דרך תכנון ועיצוב הבית הפרטי שלה – וזה מיד הדליק אותי, כי ברור שמי שעושה שינוי כזה באמצע החיים בעקבות החוויה האישית שלו, מונע מתשוקה ומאהבה גדולה לתחום.

כשצללנו קצת יותר לאיפיון העסק של מוריה, הבנו יחד שחשוב לה לשלב בין עולם התכנון ועיצוב הפנים – עולם משורטט, מדויק, שנראה קצת משעמם או מורכב מבחוץ, לעולם ההום-סטיילינג – עולם צבעוני, הרמוני ואסתטי; כי מוריה עושה את שני העולמות האלה כשני שלבים של אותו תהליך – תהליך של פתרון החלל בבית הלקוחות.

ככה יצאנו לדרך עם המתח הזה, הקונפליקט הזה: איך מייצגים את העולם המשורטט והנוקשה יחד עם העולם הרך והאסתטי, באותו לוגו ובאותה שפה?

התשובה שלי היתה משפט צדדי אחד שמוריה אמרה בפגישת האיפיון: היא סיפרה שהיא אוהבת מאוד כדים כחפצי נוי. כששמעתי את זה, מיד התחילו לעוף לי כדים שונים ומשונים בתוך הראש, וידעתי שיש לי עם מה לעבוד.

לכן, שתי ההצעות שלי ללוגו החדש של מוריה היו מורכבות מקומפוזיציה של כדים.

בהצעה הראשונה הם הפכו לצורות גיאומטריות: מחפצים רכים ששייכים לעולם ההום-סטיילינג, מלאי חיים ונוכחות, הם הפכו למופשטים, כמעט שרטוטים שקטים. כמה שאני אוהב צורות גיאומטיות, אין לכם מושג. זו היתה ההצעה הראשונה, וזה היה פתרון הקונפליקט – שימוש באלמנטים עיצוביים כצורות מופשטות.
בשפה הגרפית שנלוותה ללוגו נעשה שימוש בטקסטורות מעולם עיצוב הפנים ובאלמנט הקשת מתוך הלוגו.

ההצעה השניה טיפלה באותו קונפליקט, ובעזרת אותו דימוי, מכיוון אחר: הפעם הכדים נשארו מפורטים ומלאי אופי, אבל חלק מקווי השרטוט הגולמיים נשארו, כך שרואים את הגיאומטריה שמסתתרת בתוכם. אני חייב לציין שזה לא הסגנון הרגיל שלי, ולקח לי הרבה זמן להגיע לפתרון הזה. אבל אחרי שהגעתי אליו, התחלתי להרגיש אליו רגשות מסגירים ברורים.
בשפה הגרפית שנלוותה ללוגו הזה, נעשה שימוש בקווי השרטוט הגולמיים, קווים שאני אוהב מאוד. אם אתם כאן, בטח כבר שמתם לב שיש לי חולשה רצינית לקווי מתאר.

הקומפוזיציה דומה מאוד וכך גם הצבעוניות, כי למוריה היה די ברור מה היא רוצה פחות או יותר; וכך נולדו שתי הצעות ללוגו – דומות מאוד אבל גם שונות מאוד.

אחרי שתי האופציות האלה, לא היה צורך באופציה שלישית; זה קורה לפעמים, ועבורי זו מחמאה יקרה במיוחד: הלקוחה כל כך אהבה והתחברה, שהיא לא מרגישה צורך לראות עוד אופציה בכלל. זה מרגש ובכלל לא מובן מאליו.
מוריה בחרה, כמובן, באופציה הראשונה. כנראה שהמינימליזם מנצח. לאחר הבחירה בדקנו סוגי קווים ופונטים אחרים אבל חזרנו בדיוק לאופציה הראשונית. זה קורה הרבה, אגב, וזה גם הגיוני: אני מציע ללקוח לוגו רק אחרי שבדקתי את כל הכיוונים שעלו בדעתי ומצאתי את הביצוע הכי טוב בעיני.

לאחר סגירת הלוגו, המשכנו לפתח את השפה הגרפית: פלטת הצבעים עברה דיוקים ותרגומים למודלי צבע שונים; בחרנו גופן משני לשימוש שוטף בלי שמוריה תצטרך למשכן את הבית שלה או משהו; הפכנו את אלמנט הקשת לדימוי שיוביל את השפה הגרפית; וניהלנו כמה דיונים לגבי השימוש בצילומים ובטקסטורות (אני רציתי מאוד לעטוף את כל הצילומים בפילטר מגורען, אבל מוריה לא הסכימה; לקח לי קצת זמן להגיע לטקסטורה המדויקת שמוריה רצתה לרקע של פריטים מודפסים).

את השפה הגרפית החלנו על מספר פריטים מעוצבים: מחברת מעוצבת שהלקוחות של מוריה משתמשים בה לאורך הפרויקט; שי שמוענק להם בסופו; מודעת פרסום מודפסת, טמפלט למצגת, נייר לוגו ורקעים לסטורי. כל עסק בוחר את כמות וזהות הפריטים המעוצבים שלו, ואני עוזר לקבל החלטות וגם ממליץ על בסיס הניסיון שלי והפגישה שלו עם איפיון העסק הספציפי.

בסופו של פרויקט עיצבנו ובנינו את האתר של מוריה, שעושה שימוש (כמובן) באותה השפה, ומציג את צורת העבודה שלה, צילומי העבודות, בלוג קטן והשירותים שהיא מציעה.

אני אוהב כל כך לעצב עסקים קטנים, כי מדהים לראות כמה עיצוב נכון ומדויק משפיע על הזהות שלהם ועל הדרך שבה הם נתפסים מבחוץ; מעסק אלמוני בתחילת דרכו, לעסק שנראה מצוין ומרשים בשיא כוחו. את הקפיצה הזו אנחנו עושים בפחות מחודשיים – ואם זה לא קסם, אני לא יודע מה כן.

והנה כמה עבודות דומות: